(סיפור מהחיים)
דמות אישה רכונה מעל דפים. היא מחזיקה בידה מטוטלת. בכלי החרס לצדה מהבהב נר קטן, מטיל אור עמום, מצייר את צלה על הקיר בקווים עדינים. בתנופה מהירה וסיבובית המטוטלת מטלטלת. נעה בכוח לא ידוע, מסתורי. ימינה, היא רוקדת, מעגלים, מעגלים. אחר-כך שמאלה. בעיקר שמאלה.
בידה השניה מדלגת האישה בין הדפים. שורות נמלאות מילים. היא רושמת. במאונך. רשימת מילים. המטוטלת ממשיכה במחול המטורף שלה. נעה לצלילים כמוסים, שרק היא יודעת. צעד אחד והנה הדמות ניצבת בסמוך למיטה. מיטה מוגבהת, עליה שוכב אדם. האישה קוראת מהרשימה שהכינה. מספרת לו על רגשות: "בית. אמא. אבא..פחד. ילדות". האיש אומר: "אני שם. תמונות עוברות לנגד עיני". פעימות לבו מתחזקות . הוא בוכה, נשנק לרגע ואז ממשיך.. "אבא כועס. אמא מורידה ראש ואני נצמד אליה". האישה נוגעת בו נגיעות רכות, כמעט בלתי מורגשות.
משהו קורה. מסביב לדמות האישה מצטיירת הילה של אור. היא נוגעת-לא נוגעת באיש. מרימה ידיה מעליו, בתוך החלל, כמו אוספת משהו ומעיפה רחוק, מעליהם, החוצה מתוך החדר, החוצה מהעולם. תנועותיה תנועות מגרפה: היא אוספת את הסמוי מן העין ומשליכה אותו בתנועות מהירות. עיניה עצומות ולמרות זאת , אור. שניהם שרויים כמו בתוך ענן...
***
"תראי", אמר יורם, נבוך, "הבעיה שלי היא... כלומר, אנחנו מנסים להיכנס להריון, ומנסים, אבל לא מצליחים".
"ומה הסיבה? עשיתם בדיקות? ", שאלתי, מנסה לגשש אל פשר הבעיה.
"את לא מבינה", הוא אמר, "הבעיה היא לא באישתי. הבעיה היא אצלי".
חייכתי אליו בעידוד. יורם הגיב בחיוך, עדיין מהוסס במקצת כשהוא זז בכיסאו.
לא היה בידי כל סימן להבין את הסיבה המדויקת למצבו אך ידיעה פנימית כמו הגיעה לאוזני שעוד מעט אבין. יש אפשרות לריפוי. לפני ישב גבר נבוך ומוצק. חולצת הטריקו הצמודה הבליטה את גופו המעוצב, כשהוא מופתע מהגילוי שחשף. הרי הגיע בשל בעיה שונה לחלוטין והנה הוא מוצא עצמו מספר על עניין אינטימי כל כך.
עברתי לשלב האבחון. לא היה זמן לבזבז. הוא נשכב על מיטת הטיפולים והתחלתי לשאול את גופו, סימנים לבעיה. התמקדתי במערכת הרבייה.
הכול התרחש מהר. מידע מדויק התקבל הקשור לשורש הבעיה. חסימות רבות מחוויות הילדות, חוויות עם הוריו. יורם הקשיב ברצינות רבה. כשהביט בי גבותיו התכווצו, מצחו נחרש קמטים, התאמץ להבין, ניכר עליו שניסה לדלג מעל מכשול אי האמון הבסיסי, לקבל את דבריי בשם אומרם, כפי שהם.
פרטתי באוזניו את המסרים שעלו מגופו, על נוקשות אביו, חוסר הפשרנות של אימו, הציפיות הרבות ממנו וחוסר הקבלה שלהם - הוא התכווץ במקומו. הקושי שלו נראה לעין, אבל הוא הבליע אותו והמשיך את דבריי:
"נכון, את הכול היינו צריכים , אחותי ואני – לעשות בצורה מושלמת. בדיוק כמו שהם רצו. אני זוכר חוסר שביעות רצון ומבטים קרים של אכזבה".
אברהם, אביו של יורם שרד את השואה כשהוא רוצה להוכיח לעולם כי הוא ימשיך את זרעו ויהיה אב לצאצאים חזקים כמותו. הם יגשימו את חלומו - לבנות את הארץ. "יש להיות חרוץ, להתמיד ואין פשרות. היה מרצה לנו בארוחת ערב שישי".
בבגרותו בחר יורם ללכת לקיבוץ והפך לחבר קנאי ואדוק. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה. ב'גיוסים' למטע השיג תמיד את התוצאות הגבוהות ביותר. מעולם לא חזר מהעבודה לפני שמונה בערב. "הכל צריך להיעשות בצורה הטובה ביותר", היה חוזר על המנטרה שלו (של אביו) באוזני כל מי שהיה מוכן להקשיב לו, לא מודע לכך שהוא שבוי בדפוסים נוקשים המעכבים אותו מלקבל את עצמו, המונעים ממנו להיות מי שהוא האמיתי, אלא יורם שבראו הוריו בצלמם.
עד לגיל מבוגר, יחסית, היה בודד. למרות ליבו הטוב והרחב, לא מצא בת זוג. דרכו להסתגר ולמצוא ביקורת, כנראה, עמדה בדרכו, ניצבה כמחסום בינו לבין קשר של אהבה. ואז, בגיל 38, פרצה אל חייו מתנדבת צעירה מהולנד, עליזה ושופעת חיים. בלבלה עליו את חייו, וכמה חודשים מאוחר יותר הם התחתנו. הוריו וחברי הקיבוץ שמחו מאוד. הם הרי כבר כמעט ונואשו. יורם התחתן!
הכלה הצעירה רצתה לחזור למשפחתה בהולנד, להיות קרובה לאימה ואביה. יורם ניצב בפני דילמה: "איך אעשה זאת, אני לא מסוגל . רק המחשבה על עזיבה, מה יגידו הוריי, איך אאכזב אותם. אני ממש תקוע . גם אם ארצה אני לא מסוגל, זה חזק ממני... אני לא מבין מה יש לי בקיבוץ הזה?" הוא נשאר בארץ ואשתו לצדו.
שנה לאחר החתונה וההחלטה להישאר בארץ הגיע אליי, ביקש את עזרתי, מבולבל ודואג, מצב רוחו שפוף. ואז לפתע הוסיף: "תראי," תיאר לי נואש את מצבו, "אני לא יודע מה לעשות. הרופאים אומרים שיש לי בעיה שניתן לרפאה בניתוח. המעבר ממקום יצירת הזרע אל צינור הובלת הזרעים חסום, ואין מעבר של זרעים החוצה. משהו לא תקין. קבעו לי מועד לניתוח ,אנחנו רוצים מאוד בילד ".
בקשתי מיורם להאט לרגע את שטף דיבורו. עצרתי כדי להרהר. שיבושי הריון שמקורם זרע או ביצית, או מעברים חסומים, לא היו זרים לי. יש קשר הדוק בין חוויות רגשיות מתקופת הילדות, לבין בעיות פריון.
למרות החסימות הרבות, מיד לאחר הניקוי הראשון בפגישתנו, הוא הרגיש מחובר הרבה יותר לרצונותיו. משהו ניפתח. חיוניות ובהירות מחשבתית צפו אצלו.
זמן מועט לאחר פגישותינו הוא החליט ללא קושי, לעזוב את הארץ ביחד עם אשתו. הם הודיעו להוריו ולחברי הקיבוץ על מועד עזיבתם וחשו בהקלה גדולה.
כתוצאה מהטיפול , החסימות נפתחו אצלו, האנרגיה חזרה לזרימה בריאה וטבעית, חזרה גם ההרגשה הטובה, החיובית. מערכת הרבייה חזרה לתפקד בגופו באופן מלא.
יורם ואשתו נכנסו להריון. ללא ניתוח וללא טיפול רפואי.
***
...גופו של האיש השוכב קל. הוא משייט בעולמות אחרים. ליבו חוזר להלום בקצב סדיר. נשימתו שבה אליו. הוא רגוע, נינוח. ידיים רכות וחמות נוגעות ברגליו. מגע בחזה, ורפרוף יד במצח. הוא עף. הוא מרחף.
ידיה של האישה לצידי גופה, פתוחות . אור גדול, שמימי, ממלא את החדר. איש בעולם אינו רואה אותו מלבדם.
***
"הריפוי למחלה מצוי בגוף עצמו" , אמר היפוקטרס בשנת 460 לפנ"הס. בדבריו אלו מצוי העיקרון העומד בבסיסה של הרפואה ההוליסטית.
הרפואה ההוליסטית (Whole = שלם) רואה את גוף האדם ואת המחלות, ראייה כוללת ומקיפה . הרפואה ההוליסטית מיחסת משמעות הן לסימנים גופניים, הן לסימנים נפשיים והן לרגישויות והעדפות.
הרפואה ההוליסטית מאמינה ביכולת הריפוי הטבעית של הגוף על ידי מתן תנאים אופטימליים כדי שיוכל לרפא עצמו.